פסק-דין בתיק ב"ל 43505-11-12

1.     לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.9.12, אשר קבעה כי דרגת נכותו הצמיתה של המערער עומדת על 20%.

2.     המערער נפגע בתאונה בעבודה ביום 19.9.07, עת נפל מסולם ונפגע בחלקי גופו השונים, ובעיקר בכף ידו הימנית.

3.     נכותו הצמיתה של המערער נקבעה בשיעור 90% החל מיום 1.3.09 (זאת לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה). בעקבות פניית רופא המשיב ב- 31.1.12, בהתאם לתקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז 1956, נדונה מחדש נכות המערער ולבסוף קבעה הוועדה נשוא ערעור זה, כי נכותו הצמיתה היא בשיעור 20% בגין פגיעה נפשית, תוך שנדחו טענותיו של המערער בעניין הפגיעה האורטופדית ומחלת הקוליטיס.

4.     טענות המערער

המערער טוען כי הוועדה לא התייחסה לתופעת CRPS  ממנה סובל המערער (תסמונת כאב אזורי מורכב). ועדה רפואית לעררים מיום 30.3.09 קבעה למערער נכות צמיתה בגין תסמונת זו, בשיעור 50%. בנסיבות אלו, לא היתה הוועדה נשוא ערעור זה מוסמכת לשלול קשר סיבתי בין התאונה לכל הקשור לעצב הרדיאלי, שביטוי לכך הוא היד הצנוחה. בנוסף לכך, נמצאה ירידה קלה בעצב האולנרי ועל אף זאת לא נקבעה נכות נוירולוגית.

5.     הוועדה שגתה, עת קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בכתף ימין, מאחר ולא נמצא תיעוד על כך סמוך לתאונה.

המערער מפנה לרישום מבית חולים "רעות" מיום 20.1.08, בו מופיעות תלונות של המערער על הגבלה בטווח התנועה בשכמה הימנית ובבדיקת הכתף הימנית אובחנו הגבלה בסיבוב הפנימי וכאב. המערער סובל מקרע בכתף ימין והוועדה לא התייחסה לכך.

6.     המערער משיג על קביעת הוועדה, אשר קיבלה את חוות דעת הכירורג ד"ר פייגן שקבע כי אין קשר סיבתי בין הקוליטיס לתאונה, מאחר והיא אובחנה לאחר התאונה, כאשר באשפוז לאחר התאונה לא היו תלונות על כאבי בטן או שלשול.

המערער טוען כי השימוש בתרופות ומצבו הנפשי המתדרדר, גרמו להתפתחות הקוליטיס, כמו גם לבעיה אורולוגית,  הצלקת הרגישה והמכערת שנותרה לו, והתלונות בצוואר.

הוועדה לא הצביעה על הטבה במצבו של המערער, ולא הפעילה את תקנה 15, כאשר המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו ולכל עבודה שהיא.

7.     טענות המשיב

המשיב מסכים כי עניינו של המערער יחזור לוועדה על מנת שמבחינה נוירולוגית תיתן דעתה לכך כי בעבר נקבע קשר סיבתי בין הנכות הנוירולוגית לתאונה, וכן תבחן אם יש מקום לקבוע נכות בגין הצלקת בכף היד.

מבחינה אורטופדית- הוועדה תשקול את קביעתה מחדש, לפיה "לא נמצא תיעוד על פגיעה באיברים אלא בסמוך לתאונה", בשים לב כי מכתב שחרור מבית חולים "רעות" מיום 20.1.08 מלמד כי יש תלונות על כתף ימין.

עוד מסכים המשיב, כי ככל שהוועדה תשנה את קביעתה, תשקול את הפעלת תקנה 15.

8.     המשיב טוען כי ביחס למחלת הקוליטיס, ציין המומחה, ד"ר פייבן כי אין כל תיעוד באשפוז ובשיקום שעבר המערער על תלונות של כאבי בטן או שלשול. על כן, הקביעה בה מבקש המומחה להתערב הינה רפואית גרידא, ובנקודה זו יש לדחות הערעור.

9.     הכרעה

נוכח הסכמת המשיב לקבלת חלק מהערעור, נותר לדון רק בעניין מחלת הקוליטיס, בה המערער חלה ושתיעוד לכך נמצא רק כשנתיים לאחר התאונה. המומחה שהוועדה פנתה אליו, ד"ר פייגן קבע כי חלוף שנתיים מאז התאונה, מנתק את הקשר הסיבתי בין המחלה לתאונה. המערער טוען כי השימוש בתרופות ומצבו הנפשי המתדרדר, גרמו להתפתחות המחלה, כמו גם לבעיות אורולוגיות. טענה זו של המערער, הינה רפואית וצריכה ביסוס כלשהוא, במסמך, או בחוות דעת. בחינת התיק לכל אורכו, לא הביאה למציאת מסמך התומך בקיומו של קשר סיבתי על רקע של קבלת תרופות או מצבו נפשי והמחלה.

באותו אופן לא נמצא מסמך המגבה את הקשר הסיבתי בין הבעיות האורולוגיות מהן סובל המערער לבין התאונה.

על כן, הערעור בנקודה זו נדחה.